השתלת עצם לסת תחתונה – התהליך, היתרונות והסיכונים
הסיבה הנפוצה ביותר לצורך בהשתלת עצם דנטלית, היא כדי למנוע ספיגה של חומר העצם ואובדן עצם בעקבות עקירת שן. שקעי שן עקורה שעוברים תהליך של השתלת עצם באופן מהיר יחסית לאחר עקירת השן, מאבדים פחות גובה ורוחב של העצם, ובכך נבנית התשתית להשתלת שיניים עתידית. בכל מקרה, מומלץ לבצע השתלת שיניים לאחר עקירה של שן, על מנת לחדש את מסת העצם, ולשמור על בריאות הפה והשיניים.
חשיבות מסת עצם הלסת
עצמות הלסת והשיניים מעצבים את הפנים ואת מסגרת הפנים. הלסת התחתונה תומכת בשורת השיניים התחתונה ונותנת צורה לפנים התחתונות ולסנטר. הלסת העליונה מחזיקה את השיניים העליונות, מעצבת את מרכז הפנים ותומכת באף.
כששן נעקרת, היא פוגעת בתפקוד הלעיסה. לפעולת הלעיסה יש תפקיד חשוב בשימור העצם ובחידושה. לכן חשוב מאוד להשתיל שן חלופית, מיד לאחר העקירה. במצב שלא נעשית השתלה מיידית, עצם הלסת מתחילה להצטמק ולאבד מנפחה. אבדן עצם בלסת משפיע על מראה הפנים, על יכולת הלעיסה, על הדיבור ופוגעת באיכות החיים. על מנת לאפשר השתלת שיניים חדשות, יש חשיבות רבה לבדיקת מסת העצם, על מנת שתוכל להיות מספיק חזקה כדי לתמוך בשתל שיוברג לתוכה.
תהליך השתלת עצם בלסת תחתונה
בניגוד ללסת העליונה, ללסת התחתונה מבנה צפוף ויציב יותר, אך מבחינת המבנה האנטומי, בלסת התחתונה עובר עצב (העצב האלבאולרי) האחראי על תחושת הסנטר והשפה התחתונה. העצב הזה מגביל את כמות חומר ההשתלה, מכיוון שנגיעה בעצב עלולה להוביל לנזק בלתי הפיך. לכן יש צורך לבצע את ההשתלה אצל רופא שיניים שיש לו מיומנות רבה וניסיון של שנים בהשתלות שיניים.
יתירה מכך, מכיוון שהעצב האלבאולרי הוא למעשה הגבול התחתון שאליו אפשר להגיע עם חומר העצם המושתל, כמובן תוך כדי לקיחת מרחק ביטחון של 2 מ"מ מהעצב, יש צורך להגביה את עצם הלסת. ההגבהה מתבצעת באמצעות השתלת בלוק עצם, המוצמד לרכס העצם באמצעות ברגים, במטרה לשמור על יציבותו לאורך זמן. בלוק העצם, נלקח לרוב מגופו של המטופל עצמו.
תהליך קליטת בלוק העצם בלסת
בלוק העצם אמור להיקלט בתוך הלסת, ולהיטמע בתוכה בתום תהליך ההשתלה. יחד עם זאת, צריכים להתקיים כמה תנאים על מנת שבלוק העצם ייקלט בלסת באופן אופטימלי:
הבלוק צריך להיות מקובע חזק מאוד לעצם הלסת, באופן שלא תהיה תזוזה כלשהי; על מנת שהבלוק ישתלב בלסת באופן מיטבי, הוא צריך להיות מותאם באופן מושלם לרכס העצם; הבלוק חייב להיות מכוסה באופן הרמטי על ידי רקמה רכה. ברגע שהבלוק חשוף, ההשתלה עלולה להיכשל.
ההליך הכירורגי לסגירה הרמטית של בלוק העצם
הדרך לייצר רקמה רכה שתכסה את הבלוק באופן מלא, מתבצעת עוד לפני הליך ההשתלה, באמצעות השתלת קפסולה מיוחדת במקום שבו מתוכנן להשתיל את הבלוק. הקפסולה מכילה ג'ל שסופח נוזלים מהסביבה. היא מושתלת למשך שלושה חודשים שבמהלכם הרקמה הרכה מתרחבת. לאחר שלושת החדשים הרופא שולף את הקפסולה, באופן שנשארת רקמה רכה עודפת, שאיתה אפשר יהיה לכסות את בלוק העצם בצורה הרמטית.
תהליך ההחלמה מהשתלת עצם אורך כחצי שנה, עד להטמעת שתל העצם בלסת, כך שהשתל הופך להיות חלק אינטגרלי מהלסת.
חשוב לציין, כי לא בכל מצב של השתלת עצם בלסת תחתונה, יש להשתיל בלוק עצם. במצבים שבהם החוסר בעצם הלסת אינו חמור, ניתן לבצע השתלת עצם לצורך מילוי וחיזוק העצם, שתהיה יציבה מספיק לקליטת שתלים דנטליים. הליך השתלת עצם נעשה בהרדמה מקומית. במהלכו מבצע הרופא חתך קטן בחניכיים, על מנת להגיע לעצם הלסת, ממלא את מקום העצם החסרה בשתל עצם ומקבע אותו למקום, לאחר מכן מכסה בקרום דק של רקמת עצם ומאחה את החתך שבחניכיים, באמצעות תפרים.
יתרונות השתלת עצם
השתלת עצם בלסת מחזירה לעצם את הנפח והמסה הרצויים, ובכך מתאפשר לבצע טיפולי שיניים נוספים, בעיקר השתלות שיניים. העצם מספקת בסיס יציב לשתלים, ומבטיחה את יציבותם לאורך זמן; השתלת העצם עוזרת לעצור את תהליך הספיגה הטבעי של העצם שמתרחש לאחר עקירה; שחזור נפח העצם משפר את קווי המתאר של הלסת והחניכיים, ומעניק מראה טבעי ואסתטי יותר לפנים.
סיכונים בהשתלת עצם הלסת התחתונה
כמו בכל הליך כירורגי גם להשתלת עצם יש סיכונים פוטנציאליים. הסיכונים העיקריים בהשתלת עצם בלסת התחתונה כוללים: נזק לעצב השן – במהלך ההליך, קיים סיכון, אם כי נמוך, לפגיעה בעצב האחראי על התחושה בשפתיים ובסנטר. פגיעה כזו יכולה לגרום לאובדן תחושה זמני או קבוע באזור הפגוע; דימום – כמו בכל ניתוח, קיים סיכון לדימום, אך בדרך כלל הוא קל וחולף בתוך ימים; זיהום – הוא סיכון אפשרי בכל ניתוח, אך הוא נדיר יחסית בהשתלות עצם.
כדי לצמצם את הסיכונים, חשוב לבחור ברופא שיניים שיש לו ניסיון רב בהשתלות עצם.
רופא שיש לו מיונות וידע רב בהשתלות עצם, יבצע לפני ההליך את כל הבדיקות הנדרשות, לרבות צילום רנטגן תלת ממדי , שמאפשר לו לתכנן את תהליך ההשתלה באופן יסודי ומדויק.
חשוב לציין, כי רוב המטופלים עוברים את ההליך בהצלחה וללא סיבוכים משמעותיים. הסיכונים משתנים ממטופל למטופל ותלויים בגורמים שונים כמו מצב בריאות כללי, מורכבות ההליך ועוד.
